מדינות במרכז אפריקה
כמה מדינות במרכז אפריקה
ממוקם בחלק האמצעי של אפריקה, מרכז אפריקה מורכבת מ -9 מדינות. הנה רשימה אלפביתית של כל המדינות במרכז אפריקה: אנגולה, קמרון, הרפובליקה המרכז אפריקאית, צ'אד, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, גינאה המשוונית, גבון, הרפובליקה של קונגו וסאו טומה ופרינסיפה. ביניהם, שלוש שייכים ל-PALOP – מדינות אפריקה דוברות פורטוגזית (אנגולה, גינאה המשוונית וסאו טומה ופרינסיפה).
1. אנגולה
אנגולה היא רפובליקה בדרום מערב אפריקה וגובלת בנמיביה, זמביה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו והאוקיינוס האטלנטי במערב. פורטוגזית היא השפה הרשמית של אנגולה ואוכלוסייתה מונה קצת יותר מ-24 מיליון תושבים.
 |
|
2. קמרון
קמרון, רשמית הרפובליקה של קמרון, היא מדינה יחידה במרכז ומערב אפריקה.
 |
|
3. צ'אד
צ'אד, רשמית הרפובליקה של צ'אד, היא מדינה במרכז אפריקה. היא גובלת בלוב בצפון, בסודן במזרח, ברפובליקה המרכז אפריקאית בדרום, בקמרון ובניגריה בדרום מערב ובניז'ר במערב. החלק הצפוני של צ'אד ממוקם במדבר סהרה.
 |
|
4. גבון
גבון, רשמית הרפובליקה של גבון, היא רפובליקה בקו המשווה במערב מרכז אפריקה. המדינה גובלת בקמרון, קונגו-ברזוויל, גינאה המשוונית והאוקיינוס האטלנטי.
 |
|
5. גינאה המשוונית
גינאה המשוונית היא אחת המדינות הקטנות ביותר באפריקה. המדינה ממוקמת בחלקה ביבשת מערב אפריקה ובחלקה בחמישה איים מיושבים. המדינה גובלת בקמרון ובגבון וכן במפרץ ביאפרה באוקיינוס האטלנטי.
 |
|
6. הרפובליקה המרכז אפריקאית
הרפובליקה המרכז אפריקאית היא רפובליקה במרכז אפריקה הממוקמת מעט מצפון לקו המשווה. המדינה גובלת בצ'אד, סודן, דרום סודן, קונגו-קינשאסה, קונגו-ברזוויל וקמרון. כ-4.6 מיליון בני אדם חיים ברפובליקה המרכז אפריקאית.
 |
|
7. הרפובליקה של קונגו
הרפובליקה של קונגו, המכונה לעתים קרובות קונגו-ברזוויל (RC), היא מדינה במרכז אפריקה.
 |
|
8. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC), או כפי שהיא מכונה לעתים קרובות קונגו-קינשאסה, היא מדינה במרכז אפריקה. זוהי המדינה השנייה בגודלה באפריקה מבחינת שטח וגבולות בצפון לקונגו-ברזוויל, הרפובליקה המרכז אפריקאית, דרום סודן, אוגנדה, רואנדה, בורונדי, טנזניה, זמביה, אנגולה ורצועת חוף קטנה לאוקיינוס האטלנטי. ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו יש את האוכלוסייה הרביעית בגודלה באפריקה עם קצת יותר מ-77 מיליון תושבים.
 |
|
9. סאו טומה ופרינסיפה
 |
|
מדינות באפריקה התיכונה לפי אוכלוסייה ובירות שלהן
כפי שצוין לעיל, ישנן תשע מדינות עצמאיות באפריקה התיכונה. ביניהם, המדינה הגדולה ביותר היא DR Congo והקטנה ביותר היא סאו טומה ופרינסיפה מבחינת האוכלוסייה. הרשימה המלאה של מדינות אפריקה התיכונה עם בירות מוצגת בטבלה שלהלן, מדורגת לפי סך האוכלוסייה האחרונה.
| דַרגָה | מדינה | אוּכְלוֹסִיָה | שטח קרקע (קמ"ר) | עיר בירה |
| 1 | הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו | 86,790,567 | 2,267,048 | קינשאסה |
| 2 | אנגולה | 30,175,553 | 1,246,700 | לואנדה |
| 3 | קמרון | 24,348,251 | 472,710 | יאונדה |
| 4 | צ'אד | 15,692,969 | 1,259,200 | נג'מנה |
| 5 | הרפובליקה המרכז – אפריקאית | 5,496,011 | 622,984 | בנגוי |
| 6 | הרפובליקה של קונגו | 5,380,508 | 341,500 | ברזוויל |
| 7 | גאבון | 2,172,579 | 257,667 | ליברוויל |
| 8 | גיניאה המשוונית | 1,358,276 | 28,051 | מלאבו |
| 9 | סאו טומה ופרינסיפה | 201,784 | 964 | סאו טומה |
מפה של מדינות מרכז אפריקה
היסטוריה קצרה של מרכז אפריקה
התיישבות אנושית מוקדמת
עידן פרהיסטורי
למרכז אפריקה, העשירה במשאבי טבע ומגוון ביולוגי, יש היסטוריה שורשית שראשיתה בתקופה הפרהיסטורית. עדויות ארכיאולוגיות מצביעות על כך שבני אדם אכלסו את האזור במשך אלפי שנים. יישובי האדם הקדומים היו מורכבים ברובם מקהילות ציידים-לקטים. אגן קונגו, במיוחד, שיחק תפקיד מכריע כבית גידול לבני אדם מוקדמים. חפצים כגון כלי אבן וכלי חרס שנמצאו באזורים כמו הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (DRC) והרפובליקה המרכז אפריקאית (CAR) מצביעים על נוכחותן של תרבויות פרהיסטוריות מתקדמות.
פיתוח החקלאות
התפתחות החקלאות בסביבות 3000 לפני הספירה סימנה שינוי משמעותי בהיסטוריה של מרכז אפריקה. הכנסת החקלאות הביאה להקמת יישובי קבע יותר. החברות החקלאיות המוקדמות טיפחו יבולים כמו דוחן וסורגום וחיות מבויתות. לנדידת הבנטו, שהחלה בסביבות שנת 2000 לפני הספירה, הייתה השפעה עמוקה על האזור. עמים דוברי בנטו התפשטו ברחבי מרכז אפריקה, והביאו איתם פרקטיקות חקלאיות, טכנולוגיית עיבוד ברזל ומבנים חברתיים חדשים.
ממלכות ואימפריות עתיקות
ממלכת קונגו
אחת הממלכות העתיקות הבולטות במרכז אפריקה הייתה ממלכת קונגו. הוא הוקם במאה ה-14 וכיסה חלקים מאנגולה, קונגו, רפובליקת קונגו וגבון של ימינו. ממלכת קונגו הייתה ריכוזית ומתוחכמת ביותר, עם ממשלה מובנית, רשתות סחר תוססות ומורשת תרבותית עשירה. בירתה, מבנזה קונגו, הייתה מרכז עירוני מרכזי. הממלכה עסקה במסחר עם מעצמות אירופה, במיוחד הפורטוגלים, שהגיעו במאה ה-15. למגע זה היו השפעות חיוביות ושליליות, כולל התפשטות הנצרות וההשפעה ההרסנית של סחר העבדים הטרנס-אטלנטי.
אימפריות לובה ולונדה
באזורי הסוואנה של DRC של ימינו, האימפריות לובה ולונדה צצו בין המאות ה-14 וה-17. אימפריית לובה, שהוקמה על ידי המלך קונגולו, פיתחה מערכת פוליטית מורכבת וכלכלה המבוססת על חקלאות, דיג ומסחר. אימפריית לונדה, מדרום, צמחה ממדינת לובה והתרחבה באמצעות בריתות וכיבושים. שתי האימפריות מילאו תפקידים משמעותיים ברשתות סחר אזוריות, והחליפו סחורות כמו שנהב, נחושת ומלח.
חקר אירופה וקולוניאליזם
מגעים מוקדמים באירופה
חקר אירופה של מרכז אפריקה החל בסוף המאה ה-15, כאשר מגלי ארצות פורטוגזיים נכנסו לאזור. עם זאת, רק במאה ה-19 התגבר העניין האירופי במרכז אפריקה. חוקרים כמו דיוויד ליווינגסטון והנרי מורטון סטנלי ערכו משלחות נרחבות, מיפו את האזור ותיעדו את עמיו ונופיו. החשבונות שלהם הזינו את השאיפות האירופיות לקולוניזציה.
תרוץ על אפריקה
ועידת ברלין של 1884-1885 סימנה את החלוקה הרשמית של אפריקה בין מעצמות אירופה, שהובילה לקולוניזציה של מרכז אפריקה. האזור היה מחולק בעיקר בין בלגיה, צרפת וגרמניה. מלך בלגיה לאופולד השני ביסס שליטה אישית על מדינת קונגו החופשית, תוך ניצול משאביה ואנשיה ביעילות אכזרית. הזוועות שבוצעו בתקופה זו, כולל עבודת כפייה והרג המוני, הובילו לגינוי בינלאומי ובסופו של דבר להעברת השליטה לממשלת בלגיה ב-1908.
צרפת התיישבה בשטחים שיהפכו לגבון, קונגו-ברזוויל ו-CAR, בעוד שגרמניה שלטה בחלקים מקמרון ורואנדה של היום. התקופה הקולוניאלית הביאה לשינויים משמעותיים, כולל הכנסת מערכות אדמיניסטרטיביות חדשות, פיתוח תשתיות וניצול משאבי טבע. עם זאת, היא הובילה גם לעקירת אוכלוסיות ילידים, לשיבוש תרבותי ולתנועות התנגדות.
תנועות עצמאות
עידן שלאחר מלחמת העולם השנייה
ההשלכות של מלחמת העולם השנייה וגל הדה-קולוניזציה העולמי הזינו את תנועות העצמאות ברחבי מרכז אפריקה. קמו מנהיגים ותנועות לאומניות, שדגלו בהגדרה עצמית ובסיום השלטון הקולוניאלי. בקונגו הבלגית הפכה פטריס לומומבה לדמות בולטת, שהובילה את המדינה לעצמאות בשנת 1960. עם זאת, המעבר היה פגום בחוסר יציבות פוליטית, שהוביל להתנקשותו של לומומבה ולעלייתו של ג'וזף מובוטו, שהקים משטר דיקטטורי שנמשך עד 1997.
טריטוריות צרפת ופורטוגזית
גם המושבות הצרפתיות במרכז אפריקה זכו לעצמאות בתחילת שנות ה-60. גבון, הרפובליקה של קונגו ו-CAR הפכו למדינות ריבוניות, כל אחת מתמודדת עם אתגרים משלה לאחר העצמאות, כולל חוסר יציבות פוליטית, הפיכות וקשיים כלכליים. בשטחי פורטוגל המאבק לעצמאות היה ארוך ואלים יותר. אנגולה, למשל, סבלה מלחמת עצמאות ממושכת שנמשכה עד 1975.
עידן שלאחר העצמאות
אתגרים פוליטיים וכלכליים
העידן שלאחר העצמאות במרכז אפריקה התאפיין בשילוב של התקדמות ואתגרים מתמשכים. מדינות רבות באזור נאבקו בחוסר יציבות פוליטית, מלחמות אזרחים וקשיים כלכליים. DRC, למשל, חוותה סכסוכים מרובים, כולל מלחמות קונגו הראשונה והשנייה, שכללו מדינות אפריקאיות רבות והביאו למיליוני הרוגים. באופן דומה, CAR התמודדה עם אי יציבות כרונית, עם הפיכות חוזרות ונשנות ועימותים מזוינים מתמשכים.
מאמצים ליציבות ופיתוח
למרות אתגרים אלו, היו מאמצים להשיג יציבות ולקדם פיתוח. ארגונים אזוריים כמו הקהילה הכלכלית של מדינות מרכז אפריקה (ECCAS) והתערבויות בינלאומיות נועדו לטפח שלום ושיתוף פעולה. מדינות כמו גבון וגינאה המשוונית ניצלו את משאבי הנפט שלהן כדי להניע צמיחה כלכלית, אם כי החששות לגבי ממשל וחלוקה שוויונית של העושר נמשכות.
סוגיות עכשוויות וצפי עתיד
נושאים סביבתיים וחברתיים
מרכז אפריקה מתמודדת עם סוגיות עכשוויות משמעותיות, כולל הידרדרות סביבתית, עוני ומשברי בריאות. אגן קונגו, אחד מיערות הגשם הגדולים בעולם, נמצא בסכנה מכריתת יערות ושינויי אקלים, המשפיעים על המגוון הביולוגי ועל הקהילות המקומיות. המאמצים להגן על הסביבה ולקדם פיתוח בר קיימא הם חיוניים לעתידו של האזור.
הדרך לפיתוח בר קיימא
במבט קדימה, דרכה של מרכז אפריקה לפיתוח בר-קיימא כרוכה בהתמודדות עם האתגרים המורכבים שלה תוך ניצול משאביה העצומים ואוכלוסיותיה העמידות. חיזוק הממשל, קידום שיתוף פעולה אזורי והשקעה בחינוך, בריאות ותשתיות הם צעדים חיוניים לקראת עתיד מזהיר יותר. המורשת התרבותית העשירה של האזור ונופי הטבע המגוונים מציעים הזדמנויות ייחודיות לתיירות ולחילופי תרבות, התורמים להתפתחותו הכוללת.
